אסיה.com

מלונות וייטנאם

מפת וייטנאם

וייטנאם הייתה מאוכלסת עוד בתקופת האבן הקדומה. אתרים ארכאולוגיים במחוז טהאן הואה מוכיחים קיום של בני אדם באזור לפני כמה אלפי שנים. ארכאולוגים מקשרים את תחילת הציוויליזציה הווייאטנמית לסוף תקופת האבן החדשה ולתחילת תקופת הברונזה. יש עדויות לקיומה של תרבות קדומה בין השנים 2000 לפנה"ס ל-1400 לפנה"ס. גידול האורז והשימוש בברונזה הגיעו לווייטנאם בסביבות 1200 לפנה"ס. כלי ברונזה רבים שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות מראים השפעה של אזור דרום-מזרח אסיה בתרבות המקומית באותן שנים. בצפון וייטנאם נמצאו הרבה מכרות נחושת קטנים עתיקים.

עד למלחמת העולם השנייה הייתה וייטנאם, יחד עם קמבודיה ולאוס, חלק מקולוניה צרפתית שנקראה הודו-סין. במהלך המלחמה נכבשה הודו-סין על ידי האימפריה היפנית. כשזו הובסה חזרה השליטה בהודו-סין לצרפת, אלא שהפעם המציאות הייתה שונה. בזמן הכיבוש היפני התארגנה מחתרת קומוניסטית, "וייט מין" בראשות הו צ'י מין, שהכריז עם סיום המלחמה על הקמת רפובליקת וייטנאם ובירתה האנוי שבצפון הארץ. הצרפתים לעומת זאת הכירו במדינה החדשה תחת שלטונם שאליו הו צ'י מין התנגד, ולכן ב-1950 תחת השפעתה החזקה של ברית המועצות, החל מאבק בין הצרפתים לבין הווייט מין.

המאבק הפך למלחמת דמים כאשר הצרפתים השקיעו את כוחם בהגנה על אחד השרידים האחרונים של האימפריה הצרפתית. ב-1954 הצליח הווייט מין לכבוש את המבצר הצרפתי בצפון וייטנאם. בקיץ 1954 הגיעו נציגי המערב, ברית המועצות, סין ווייטנאם לידי הסכם קו הרוחב 17, שחילק את וייטנאם לשתי מדינות: צפון וייטנאם ודרום וייטנאם. כל אלה שרצו לעזוב את צפון וייטנאם ולהגר דרומה יכלו לעשות זאת. מאות אלפי וייטנאמים קתולים היגרו דרומה בעוד האופי הקומוניסטי בצפון התחזק.

המשטר בדרום וייטנאם התרכז סביב אישיותו הדומיננטית של נגו דייאם, שניהל משטר אוטוריטרי, מושחת ונפוטיסטי וסירב לערוך רפורמות בשלטונו. דייאם דיכא בכוח את מתנגדיו, מימין ומשמאל. בדרום החלו להתפתח ארגוני גרילה נגד דייאם הידועים בשם "וייטקונג", שהחלו לתקוף את כוחות הממשלה. המאבק שהחל להתחולל בווייטנאם קיבל את השם מלחמת וייטנאם, וזו נמשכה עד 1973.

בסוף שנות ה-50 החלה מעורבות של ארצות הברית בווייטנאם. מעורבות זו הלכה וגברה במהלך שנות ה-60. מ-1965 הפכה מלחמת וייטנאם למאבק כולל בין צפון וייטנאם והווייטקונג לבין האמריקנים.

האופוזיציה למשטרו של דייאם התגברה, ובנובמבר 1963 אירעה הפיכה צבאית ודייאם נרצח. רצח דייאם לא שיפר את המצב בדרום וייטנאם.

הנרי קיסינג'ר, שר החוץ של ארצות הברית, החל במגעים חשאיים עם נציגי צפון וייטנאם, וב-1973 נחתם הסכם להוצאת הכוחות האמריקניים מווייטנאם. ב-29 במרץ 1973 עזבו אחרוני האמריקנים את וייטנאם.

עם סיומה של המלחמה, השתלטה צפון וייטנאם על דרום וייטנאם. ב-30 באפריל 1975 נכבשה סייגון (בירת דרום וייטנאם) והסתיימה השתלטותה של צפון וייטנאם על הדרום. ב-2 ביולי 1976 שתי המדינות אוחדו רשמית למדינה אחת. על-פי החוקה מ-1992, השלטון מוגדר כרפובליקה סוציאליסטית). פליטים רבים, שחששו משלטון הצפון, נמלטו מהמדינה. חלק מהפליטים נקלטו במדינת ישראל וקיבלו אזרחות ישראלית, כחלק ממדיניות שהוביל ראש הממשלה דאז, מנחם בגין.