אסיה.com

מלונות הודו

מפת הודו

השרידים העתיקים ביותר של תרבות כתובה שנמצאו בהודו שייכים לתרבות עמק האינדוס (שנחקרה באתרים האראפה ומוהינג'ו דארו). כתב תרבות האינדוס לא פוענח עד היום אך ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על תרבות מפותחת ביותר שניהלה קשרי מסחר עם מסופוטמיה. עם השנים נעלמה תרבות זו ובתקופת השנים שבין תחילת האלף ה-2 לפנה"ס ועד למחציתה - עלתה והתרחבה התרבות הוודית. בני תרבות זו היו ככל הנראה נוודים שהגיעו לאזור נהר האינדוס (שרובו נמצא בפקיסטן של ימינו) ומשם התפשטו מזרחה אל המישור שבין האינדוס לגנגס (דרכי התפשטותם עדיין במחלוקת וישנם חוקרים - שנמצאים בדעת מיעוט - הטוענים לרציפות תרבותית לתרבות עמק האינדוס). שבטים אלו מכונים Arya וחוקרים רבים העלו סברות (המבוססות בעיקר על מחקר בלשני) שהם בני "הגזע הארי". דתם של בני תרבות זו הותוותה בריג ודה בשפת הסנסקריט והתפתחה לכדי קאנון דתי שהפך והתגלגל - ברצף היסטורי שהתפרש על פני אלפי השנים הבאות - לגרעין הרעיוני הסמלי של אוסף האמונות שמכונה כיום דת ההינדואיזם.

דת האסלאם הגיעה להודו בתחילת המאה ה-11 עם תקיפות המוסלמים וכיבוש עמקי האינדוס והגנגס . רוב ההודים לא הסכימו לקבל על עצמם את דת האסלאם משום שרעיונותיה ומנהגיה היו שונים לגמרי ממנהגי דת ההינדו, ש"שלטה" בהודו באותה תקופה.

עד למאה ה-16, פלישות המוסלמים להודו הפכו לשכיחות כפי שקרו במשך 100 שנה. כמה מן הפולשים נשארו וחלקם חזרו מערבה עם כל השלל שיכלו לשאת. אך ברבר (שפירושו נמר), שליט המונגולים, נשאר ב-1526. הוא ייסד את האימפריה המוגולית, אחת האימפריות המפוארות ביותר בעולם. חצר מלכותו הייתה מרוצפת בעושר. אנשים ונשים ענדו תכשיטים יקרים ובגדי משי עדינים.

מאבקה הארוך של הודו לעצמאות החל רשמית ב-1885, כשנוסד הקונגרס הלאומי ההודי. הקבוצה מצאה מנהיג גדול בדמותו של מוהנדס קרמצ'נד גאנדי. גאנדי היה עורך דין שחונך בשיטה הבריטית, הוא השתמש בהפגנות לא אלימות שלהן קרא "סטיאגרה" כדי למחות נגד השלטון הבריטי בהודו. מאמיניו נהגו לשבת ברחובות ללא תנועה, אפילו אם המשטרה הכתה אותם. גאנדי אמר למאמיניו לא לקנות מוצרים בריטיים ולא לעבוד עבורם. הוא בילה שנים אחדות בכלא ושבת רעב לעתים קרובות.

הצבא הבריטי פתח באש נגד קבוצת הודים שהפגינו ב"סטיאגרה" בעיר אמריצר ב-1919. כתוצאה מכך נהרגו 400 איש לא חמושים. אירוע זה נחשב לנקודת המפנה במאבק לעצמאות הודו.

בניגוד לגאנדי, באגט סינג ראה צורך באלימות כדרך להיפטר מן הבריטים. סינג, שפירושו אריה, הטמין פצצה במרכז ישיבת המחוקקים. הוא נתפס על ידי הבריטים ונתלה על מעשיו. כיום רחובות רבים ברחבי הודו נקראים על שמו, ויש מוזיאון המוקדש לו במדינת פונג'ב. על אף שהדרישה לעצמאות לא תמיד נעשתה בדרכי שלום, היא ניצחה לבסוף, והמשנה למלך הלורד לואי מאונטבטן הכריז כי השלטון הבריטי יסתיים ב-14 באוגוסט 1947, אולם הודו תחולק בין מדינה הינדית - הודו, למדינה מוסלמית - פקיסטן, בניגוד לחזונו של גאנדי לחיים משותפים של מוסלמים והינדים בהודו אחת. בשל אזהרות של אסטרולוגים מפני ביש מזל ביום העצמאות המיועד, הוכרזה עצמאות הודו רק עם כניסת יום ה-15 באוגוסט 1947, וכך הכריז ראש הממשלה הראשון של הודו, ג'ווהרלל נהרו: "בשעת חצות, כשהעולם ינום את שנתו, תתעורר הודו לחיים ולחרות."

בחודש שאחרי החלוקה, התבצעו חילופי אוכלוסין רוויי דמים בין שתי המדינות החדשות. היה זה טרנספר של 4 מיליון הינדים ומוסלמים שהעבירו את ביתם לצד "הנכון" של הגבול. במהומות שאירעו בעקבות אירוע זה נהרגו כחצי מיליון אנשים במהומות שפרצו בין הינדים למוסלמים. על ידי שביתות רעב הצליח גאנדי לגרום להפסקת המהומות בכלכותה ובדלהי, אך ב-1948 הוא נרצח על ידי קנאי הינדי, שחשב שהקו שהוא נוקט כלפי המוסלמים הינו רך מדי.

מאז הכרזת העצמאות של שתי המדינות, נותר אזור חבל קשמיר במחלוקת קשה בין הודו לפקיסטן . ימים ספורים לאחר הכרזת העצמאות, החלה מלחמה בין המדינות שנסבה סביב עתיד החבל. גם ב-1965 וב-1971 אירעו מלחמות בין המדינות שמרכזן חבל קשמיר. אף על פי שפקיסטן הפסידה ברוב הקרבות, גורל האזור טרם הוכרע, ועדיין נפוצים באזור פיגועי טרור וסכסוכי גבול מקומיים בין הצבאות . מצב זה גורם לאי יציבות מתמדת בין הודו לפקיסטן, שאף הוביל החל מסוף שנות ה-90 למירוץ חימוש גרעיני בין שתי המדינות, במקביל לנסיונות שנעשו על ידי האו"ם ליישב את הסכסוך בדרכי שלום.